|
ירושה על-פי דין לעומת ירושה מכח צוואה
חוק הירושה קובע כי "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". כלומר, כאשר המוריש לא ערך צוואה, תחול ברירת המחדל, לפיה הירושה תהא על פי חוק הירושה.
מהי ירושה על-פי הדין?
בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה, בן הזוג (אישה/בעל) יורש מחצית מכלל הירושה וכן את מלוא המיטלטלין, ריהוט, מכונית משותפת וכל הקשור למשק הבית המשותף; ואילו ילדיו של המוריש יורשים את המחצית הנותרת של הירושה, המתחלקת שווה בשווה ביניהם.
אם המוריש לא הניח אחריו ילדים, נכדים, או הורים, אך הניח אחריו אחים או צאצאיהם, או הורי הורים וצאצאיהם, אזי יחולק עזבונו באופן הבא: שני שליש לבן הזוג ושליש יחולק ליתר היורשים.
כמו כן, אם לא הניח המוריש אחריו קרובים למעט בן זוג - יירש בן הזוג את העיזבון כולו.
חשוב לציין כי חוק הירושה לא מגדיר מהם הנכסים הספציפיים שיקבל כל אחד מהיורשים. חוק הירושה דן בשיטת חלוקת העיזבון במונחים של רבע, שליש, מחצית וכד'. מטבע הדברים חוק הירושה, אינו יכול לרדת אל רמת הפרט ולקבוע כי את סט הכלים תירש יורשת "א" ולא יורשת "ב". חוק הירושה קובע מהי החלוקה שיש לעשות, אך אינו קובע כיצד יש לבצעה, שכן ביצוע חלוקת עיזבון אחד אינו דומה למשנהו.
מצב זה יוצר לעיתים קרובות סכסוכים בקרב בני המשפחה, ולא אחת גורר הגשת תביעות, הנובעות ממקור רגשי, אך לאו דווקא הגיוניות, של אח כנגד אחיו וכיוצ"ב.
ירושה על פי צוואה
לפי החוק צוואה היא דרך שבה אדם מגדיר מה יעשה ברכושו ובנכסיו לאחר מותו.
בבסיס דיני הירושה מצויה זכותו של כל אדם לצוות, לערוך צוואה לטובת כל מי שיחפץ, ולכלול בצוואה הוראות לגבי אופן חלוקת נכסי העיזבון.
זו הדרך הנהוגה והמקובלת כדי לתת ביטוי לרצון האחרון של המוריש לקבוע מה יעשה ברכושו ולמי יחולקו נכסיו לאחר מותו.
למעשה צוואה היא כעין חוזה בין המוריש לבין יורשיו, אשר לאחר מות המוריש, המדינה היא שאוכפת את קיומו, ומגינה על זכויותיו כלפי היורשים וכלפי כולי עלמא.
לפיכך ברור שעריכת צוואה היא דרך ההורשה המועדפת ע"י החוק, כיוון שהיא מונעת מחלוקות רבות העלולות לצוץ וכן מבהירה מהו רצון המוריש, ללא כל עוררין.
10 הדיברות להכנת צוואה:
1.מומלץ בטרם עריכת הצוואה כי המוריש ישוחח עם היורשים לגבי כוונתו לערוך צוואה, יסביר את ההגיון והצדק שבה וינסה להביא את הצדדים להסכמה בנוגע לתוכן הצוואה עוד בחייו. הידברות פתוחה כזו לפני פטירתו של המוריש יכולה למנוע מראש תקלות ואי הבנות, ולנטרל משקעים וחשדנות מיותרים.
2. ישנה חשיבות רבה למצבו הרפואי והקוגנטיבי של המוריש ביום עריכת הצוואה, ופעמים רבות לאחר מות המוריש עולה ספק לגבי כשרותו המנטלית והפיזית ביום כתיבת הצוואה, דבר שגורם לסכסוכים משפטיים בין קרובי משפחה, המבקשים לבטל את הצוואה, כנגד אלה המבקשים לקיימה. במידה והמצווה הינו אדם מבוגר, או חולה במחלה העלולה לפגום בכושרו המנטאלי או הפיזי לחתום על צוואה, חשוב לדאוג לעריכת תעודה רפואית המאשרת את מצבו הרפואי של המוריש ואת כשרותו לחתום על צוואה.
3. כידוע, יורשיו של עיזבון המוריש יורשים גם את חובותיו של המוריש. במקרה כזה רצוי כי המוריש יסדיר ויידע את היורשים לפני מותו בדבר קיומם של חובות, ויקבע בצוואתו מנגנון לתשלום חובות העזבון ולחלוקת יתרת העזבון בין היורשים רק לאחר תשלום החובות.
4. במידה וברשות המוריש נכס שאינו ניתן לחלוקה, כגון: תכשיט, חפץ יקר ערך וכדומה, מומלץ להגדיר מפורשות בצוואה מי יהיה היורש של אותו נכס. אם רוצים שהצוואה תהיה שוויונית, מומלץ "לפצות" את שאר היורשים בשווי כספי יחסי של אותו הנכס. אפשרות אחרת היא מכירתו של אותו נכס, וחלוקת תמורתו בין היורשים.
5. סוגיית "ידועים בציבור"- על פי חוק הירושה, ידוע בציבור "יזכה" בירושת בן זוגו בהעדר הוראה סותרת בצוואה. במקרה שלמוריש יש בן זוג ידוע בציבור ומנגד ילדים מבן זוג קודם או קרובי משפחה יורשים אחרים, ישנה חשיבות כפולה ומכופלת לעריכת צוואה שתבהיר מהו חלקו של בן הזוג ומהו חלקם של שאר קרובי המשפחה בעזבון.
6. במידה ועזבונו של המוריש כולל חברה או עסק פעיל, אשר המוריש מבקש כי ימשיכו לפעול לאחר מותו, רצוי כי המוריש ייתן הוראות ספציפיות לגבי אופן ניהול העסק לאחר מותו, וכן הוראות לגבי זהות היורש שינהל את העסק וחלקו של כל יורש בעסק ו/או במניות החברה. לחילופין, אם המוריש סבור, שהיורשים אינם מסוגלים לנהל את העסק בצורה רווחית, הוא יוכל לתת הוראות למכירת העסק למרבה במחיר וחלוקת התמורה בגינו בין היורשים.
7. לפי חוק הירושה, לאחר מותו של מוריש יורש בן זוגו את מחצית עזבונו, וילדיו את המחצית השנייה. פעמים רבות, כאשר לאחר מות מוריש הופכים הילדים לבעלים בבית של הוריהם, הם דורשים מההורה שנשאר בחיים לצאת מבית המגורים כדי למוכרו ולקבל בגינו כסף. כמובן שאירועים מסוג זה יוצרים עוול קשה לבן הזוג שנותר ללא קורת גג וסכסוכים קשים בין הילדים להוריהם. במידה והמוריש מעוניין כי נכסים אישיים כגון דירתו, רכבו או מטלטלין וריהוט בבית יישארו ברשותו של בן הזוג אשר נותר בחיים, מומלץ לציין בצוואה הוראות ספציפיות לגבי הישארות נכסים אלה בידי בן הזוג שנותר בחיים. ניתן למשל להורות, כי נכסים אלה יעברו לידי הילדים היורשים רק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים.
8. במידה והמצווה מודע לסכסוכים בין יורשיו עוד בזמן עריכת הצוואה, ישנה אפשרות להורות בצוואה למנות מנהל עיזבון, אשר ידאג לקיומה של הצוואה על פי דרישתו ורצונו של המוריש מבלי לערב את היורשים המסוכסכים בחלוקה עצמה.
9. בכדי למנוע מצב שבו אחד היורשים יעלים מעיני שאר היורשים רכוש מסויים השייך לעזבון, מומלץ לפרט בצוואה את הרכוש והכספים הקיימים, לרבות מקום הימצאם המדוייק (כגון כספת בבית או חשבון בבנק וכדומה).
10. לסיכום, חשוב לזכור שמה שנאמר בצוואה הוא מילתו האחרונה של המוריש, אותה לא ניתן יהיה לשנות עוד לאחר מותו, ולכן חשוב כי בעת ניסוח הצוואה ינהג המוריש בזהירות וברגישות תוך התחשבות ברגשות בני המשפחה, וזאת בכדי למנוע פגיעה רגשית מיותרת ביורשיו.
סיכום
הדבר המומלץ ביותר, שאדם יכול לעשות בעניין אופן הורשת רכושו לאחר מותו, הינו עריכת צוואה, הפקדתה במשרדי רשם הירושה במשרד המשפטים וכן הפקדת העתק הצוואה במשרד עורכי הדין העורך את הצוואה. זאת כדי שניתן יהיה לאתר אותה בקלות לאחר פטירת המצווה.
הסיבה היחידה לאי עריכת צוואה, הינו רצון טבעי הטבוע בכל אדם ואדם, וזהו הרצון להדחיק את נושא המוות וכל הקשור בו. ניסיון החיים מלמד שהדחקת נושא המוות - לא גורמת למוות להדחיק אותנו...
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר